ועדות מומחים / העשרת אוכלוסיות דגים בים התיכון (בעבודה)

ועדת המומחים תדון ברעיון העשרת אוכלוסיות דגים בים התיכון והתאמתו למערכת האקולוגית, החברתית והכלכלית בישראל.

הועדה התכנסה לסדנה ב-15 בדצמבר 2016. במסגרת הסדנה נערך דיון בסוגיות סביבתיות, ניהוליות, כלכליות בריאותיות המפורטות בסיכום שולחנות עגולים בנושא העשרת אוכלוסיות דגים.

הוועדה תדון בשאלות כמו:

  • האם כדאי להעשיר אוכלוסיות דגים בים התיכון? כיצד נקבע זאת?
  • מהן ההשלכות הסביבתיות/אקולוגיות של פרויקט שכזה?
  • מהן העלויות?
  • מהן האלטרנטיבות להעשרת אוכלוסיות דגים ומה יתרונותיהן וחסרונותיהן?
  • מהם הסיכונים בהעשרת אוכלוסיות בר בדגים מהשבי?

 

 

 

 

 

שחרור לבר של בעלי חיים ימיים אשר גודלו בשבי אינו רעיון חדש, יוזמות להעשרת אוכלוסיות של יצורים ימיים החלו כבר במאה ה- 19.  במרבית המקרים מטרת שחרור הדגים הצעירים הייתה להעלות את שלל הדייג, כלומר מרבית פרויקטי ההעשרה נעשו באוריינטציה חקלאית-יצרנית.  במהלך המאה העשרים מדינות רבות עסקו בהעשרת אוכלוסיות של דגים בעלי חשיבות מסחרית.  במרבית המקרים, עקב מחסור במידע ומודעות, שחרור פרטים צעירים לים נעשה ללא רקע תיאורטי סדור.  לדוגמא, לא נבחנו רכיבים כגון ההרכב גנטי של הפרטים המושבים, בריאותם, מועדי ומיקומי השחרור הרצויים וכו'. בעשורים האחרונים הוכרה חשיבותם של גורמים אלו והם משולבים בפרויקטי העשרת אוכלוסיות מודרניים.  במקרים רבים לא נרשמה כדאיות  כלכלית, כלומר לא נצפתה עלייה משמעותית בשלל הדייג אשר הצדיקה את ההוצאות הכרוכות בגידול ושחרור הדגים לבר, ופעילות העשרת האוכלוסיות הופסקה.  כך למשל בארצות הברית, העשרת אוכלוסיות הייתה כלי מרכזי בפעילות של רשויות הממשלתיות האמונות על הדייג החל מ- 1880 אולם  דעכה בשנות ה-50' של המאה העשרים.

הניסיונות הראשונים להעשרת אוכלוסיות שפעמים רבות לא הראו שיפור בנתוני השלל, העלו בפני החוקרים כמה מסקנות לגבי המשך הפעילות בתחום.  ראשית, חוסר הבסיס המדעי מבחינת האקולוגיה של המינים ששוחררו ייתכן והוביל לחוסר ההצלחה.  עלה הצורך במחקר מעמיק יותר של בתי הגידול, עונות השנה וגדלי הדגים המשוחררים שיעלו את הצלחת העשרת האוכלוסיות.  שנית, עלו חששות לגבי הפגיעה האפשרית של יוזמות העשרת אוכלוסיות, החסרות בסיס מדעי, לאוכלוסיות הטבעיות. רקע תיאורטי והצטברות עדויות בשטח הראו כי השפעות שליליות כגון פגיעה במגוון הגנטי והתפרצות מחלות צריכות להילקח בחשבון טרם שחרור פרטים למקווי המים הטבעיים.

עקרונות אלו המהווים את הבסיס ליישומה של גישה אחראית לפיתוחן של תוכניות ההעשרה הורחבו במהלך השנים על ידי חוקרים שונים ברחבי העולם לכדי תוכנית פעולה בסיסית לפיתוחן האחראי ובר הקיימא של תוכניות ההעשרה:

  1. קביעת עדיפויות לבחירת המין הרצוי להעשרה, המבוססת על שימוש בסקרים שיערכו בקרב קהילת בעלי העניין. לאחר בחירת המין הרצוי יש לבחון מהן הסיבות שהובילו לירידה באוכלוסיית דגי הבר.

  2. פיתוח תכנית המשלבת בין העשרת האוכלוסיות לפעולות נוספות הנעשות בניהול הדגה. לדוגמא שילוב תכנית העשרה עם יישום הגבלות מרחביות של פעילות דייג.

  3. הגדרת יעדים כמותיים להצלחה על פי פיתוח אמות מידה לבחינת הצלחת התוכנית. מדדי הצלחה עשויים לכלול שינוי בגודל האוכלוסייה ופרמטרים גנטיים.

  4. יישום מחקר בתחום הגנטיקה בכדי למנוע פגיעה בהרכב הגנטי של אוכלוסיות מקומיות

  5. שימוש בממשק ניהול לבריאות הדגים וטיפול במחלות. קביעת תקנים ואימוץ שיטות עבודה אחראיות תוך הבטחת ניקיון תוצרי מכוני הרבייה ממחלות, זיהומים, טפילים ווירוסים.

  6. אפיון מאפיינים אקולוגים, ביולוגים ותכונות מהלך חיים העשויות להשפיע על הצלחת תכנית ההעשרה. מאפיינים אלו מטרתם לשפר את סיכוי הצלחת הדגים המשוחררים אך גם למנוע פגיעה באוכלוסיות הקיימות

  7. זיהוי הדגיגים המשוחררים והערכת השפעות התוכנית על האוכלוסייה, על ידי אימוץ ופיתוח שיטות יעילות לסימון הדגים ובעזרתם הערכת יחסי הגומלין בין הפרטים ששוחררו, דגי הבר ומתחרים.

  8. שימוש בתהליכים ניסויים להגדרת תהליכי השחרור המיטביים, על ידי ניסויים לשיפור אסטרטגיות השחרור בעזרת ניסיונות בקנה מידה קטן באתרים שונים ושימוש בנתונים שהצטברו מניסויים קודמים על מנת לבחון את השפעת השינויים על השרידות וההתאמה לתנאי הסביבה.

  9. זיהוי וקביעת קווי מנחים למדיניות ולנושאים הכלכליים, הערכת ערכם של תהליכי ההעשרה במושגים של עלות מול תועלת, בחינת היחס בין עלויות השחרור לעליה ביבול ולערכים המוספים המתקבלים. כימות השיפור ביבול מול כמות הדגים ששוחררו לזיהוי ההרכב המיטבי של תהליך השחרור מבחינה כלכלית ובחינת החלופות. במקביל לשיתוף וחינוך בעלי העניין לגבי הצורך בגישה אחראית ומסגרת הזמן הנדרשת לקיומה של תוכנית ההעשרה מוצלחת.

  10. שימוש בניהול גמיש תוך הערכת התקדמות התוכניות, שילוב רעיונות ואסטרטגיות חדשות בתהליכי הניהול, לטובת שיפור וכוונון יעיל של תהליכי הייצור וההעשרה עם הזמן.