לממשק החקלאי הקונבנציונלי בישראל, כמו במרבית המדינות בעולם, יש השלכות סביבתיות חמורות במגוון תחומים, לרבות פגיעה במגוון הביולוגי – ובעיקר בחסרי חוליות – בעקבות שימוש בחומרי הדברה, סחיפת קרקע, זיהום מקורות מים בחומרי דישון ועוד. בשנים האחרונות מתפתחות ומשתכללות גישות שונות, חלקן ותיקות, שמיועדות לשמר את החקלאות כמערכת יצרנית-כלכלית לייצור מזון ומצד שני למזער את הפגיעה הסביבתית הנגרמת כתוצאה מתהליכי העיבוד החקלאי. בעבודה זו ממופה המצב בישראל, מתוארות ההשפעות השליליות של כמה מענפי החקלאות ויש התייחסות כיצד אפשר להפחית השפעות אלה ולשפר את המצב.
פרקי הדו"ח דנים במצב העניינים הקיים בהקשר של פרקטיקות חקלאיות, לרבות סוגיות של ניטור ורגולציה, מחקר ופיתוח ומערכות הפצת הידע. לבסוף מוצעים צעדים מוחשיים לקידום היישום של חקלאות מחדשת בכל אחד מהתחומים הנידונים. דגש מיוחד מושם על פערי ידע מדעיים-מקצועיים ועל מערכת ההטמעה וההדרכה, מתוך הבנה שכל שינוי מתחיל בידע, הן הקיים והן זה שיש לפתח. במילים אחרות, שינוי משמעותי יושג רק כאשר הידע הקיים והידע החדש יונגשו לחקלאים ויוטמעו בפעילותם, בעיקר באמצעות מערכות ההדרכה החקלאית
