חקלאות מים המבוססת על תפיסה מהבר (capture based aquaculture), מתאפיינת באיסוף דגיגים או דגים צעירים וגידולם בשבי עד לגודל מסחרי. על פי אומדנים רב-שנתיים, בישראל נאספים מדי שנה כ- 8–10 מיליון דגיגי קיפון מנחלי החוף במהלך חודשי החורף בעיקר לטובת גידולם במדגה. לצד ההתקדמות במחקר שהובילה לגידול של מאות אלפי דגיגים בשנה מהמין קיפון בורי במכוני הרבייה, תדירות ההצלחות עדיין אינה מספקת בגלל חוסר עקביות בשיעור ההפריה ומחלת ה- VNN שפוגעת בדגיגים. הסתמכות המדגה על איסוף דגיגים מהבר היא שלב ביניים בלבד, אך אם יופסק כיום האיסוף מהטבע באופן מיידי, הוא יוחלף בעיקר ביבוא, תוך פגיעה בטבע במדינות המקור וסיכון בתי הגידול הלחים בישראל. עקב ריבוי עקות בנחלי החוף של ישראל לא ניתן להעריך ולכמת באופן מדויק את מידת ההשפעה של איסוף דגיגי הקיפון על המערכת האקולוגית של שפכי הנחלים.

ועדת המומחים המליצה:

1. ליצור מתווה מוגבל בזמן, שיוגדר כתקופת מעבר בין התבססות המדגה על איסוף מהטבע לריבוי וגידול במכוני רבייה, כדי לצמצם ככל האפשר את המִדרָך האקולוגי (ecological footprint) של פעולת איסוף הדגיגים. עד אז יש לבצע את איסוף הדגיגים מהטבע בתיאום מלא עם הגורמים האמונים על שמירת הטבע בישראל ובהדרכתם, וזאת בכפוף לקבלת היתר ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
2. להתחיל באופן מיידי בניטור ארוך טווח של אוכלוסיות הדגים בנחלי החוף וליצור בסיס מידע רב-שנתי שיכלול את הנתונים הללו בצירוף נתונים על אוכלוסיות הקיפונים בים. סגירת פערי הידע תאפשר לגבש המלצות לדיג בר-קיימא.
3. לאתר מקורות מימון ולהשקיע מאמץ מחקרי ממוקד ותחום בזמן כדי למצוא את הנוגדן לווירוס ה- VNN אצל המין קיפון בורי ולפתח בהקדם חיסון אפקטיבי.
4.  ליצור מתווה תמיכה ממשלתי שיבטיח מראש את רכישת כל הדגיגים שיגודלו, ללא קשר לביקוש בשוק באותה העת. זאת על מנת לאפשר ביסוס פרוטוקול גידול יציב ובמכוני הרבייה ולפתח יכולת לאספקת דגיגים לאורך כל השנה.
5. לסייע למכוני הרבייה בפיתוח שווקים עולמיים ליצוא דגיגי קיפון ישראליים.
6. לשמר יכולת מובנית למתן רישיונות לאיסוף דגיגים מהבר במקרה של התרחשות קטסטרופה במכוני הרבייה במהלך תקופת המעבר, ובאופן מצומצם יותר גם לאחריה.